האוף-סיזן הוא הזמן בו שחקנים יכולים לפתח דברים שונים במשחק שלהם לקראת העונה הבאה, חופשיים ממשחקים, אימונים קבוצתיים וטיסות. לכן זה גם זמן טוב לדבר על דברים ששחקנים, חלקם מהטובים ביותר בליגה, צריכים לשפר/להוסיף למשחק שלהם בשביל לעלות שלב אחד קדימה. נתחיל עם ה-MVP ושחקן ההגנה, יאניס אנטדקומפו.

יאניס נתן את אחת מהעונות הסדירות הטובות ביותר של שחקן כלשהו: MVP, שחקן ההגנה, הקבוצה הכי טובה בליגה ומספרים מדהימים של 29.5 נקודות, 13.6 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים ב-30.6 דקות למשחק. הוא רק בן 25 וכבר פעמיים השחקן המצטיין של הליגה, אבל העונה הזאת תזכר כאכזבה מבחינתו אחרי שהודח בסיבוב השני של הפלייאוף.

מיאמי השנה עשו מה שטורונטו עשו בשנה שעברה (וראינו באליפות העולם האחרונה בכדורסל): "קיר" שמונע מיאניס את החדירות הקלות לצבע ועושה הכל בשביל להרחיק אותו מהטבעת. בעונה הסדירה יאניס היה עם 29.5 נקודות ו-19.7 זריקות למשחק. נגד מיאמי וטורונטו הוא ירד ל-22.7 נקודות בכל סדרה והמעורבות שלו בהתקפה צללה: Usage Rate, אחוז ההתקפות שנגמרות באיבוד/זריקה של השחקן, ירד מ-37.5% בעונה הסדירה ל-32% נגד ההיט ו-30% נגד הראפטורס. כל המספרים בסדרה של מיאמי מתייחסים רק לשלושת המשחקים הראשונים לפני שנפצע ברביעי. הוא פשוט לא מצליח להשפיע על המשחק באותה דרך. לכן החוליה החסרה של יאניס היא משחק בלי הכדור.

כך זה נראה בשנה שעברה (הסרטון פורסם במקור ב-CBS ספורט).

לא מדובר רק בקליעה. קליעה כמובן תהיה שיפור משמעותי מאוד, אבל לא בטוח שנראה את יאניס הופך לקלע טוב ויציב מהשלוש. השנה הוא זרק המון זריקות, 5.4 למשחק, אבל קלע ב-30.4%. האחוזים שלו מהעונשין יורדים משנה לשנה בארבעת השנים האחרונות ולכן יכול להיות שהוא לא יהיה קלע גדול אף פעם או אפילו קלע ממוצע – לברון ג'יימס קלע באחוז ממוצע לשלוש לאורך רוב הקריירה, גם בריצה השנייה בקליבלנד, והצליח להיות מסוכן מאוד. לא בטוח שאנטדקומפו יגיע לממוצע הליגה של 35.8% מחוץ לקשת.

יאניס הוא לא לברון, למרות הדמיון בסגנון המשחק. ג'יימס שחקן כדורסל חכם יותר ומוסר עדיף על אנטדקומפו, מה שמאפשר לו להתמודד עם חוסר הקליעה: יאניס בשיאו הגיע ל-5.9 אסיסטים למשחק, שזה בדיוק המספר הנמוך ביותר של לברון לעונה בודדת (בעונת הרוקי). גם ג'יימס היה צריך לפתח קליעה בשביל להפוך משחקן ששולט בעונה הסדירה לאחד שמתמודד כל שנה על האליפות, אבל נקודת ההתחלה שלו הייתה גבוהה יותר מהמצב הנוכחי של יאניס: גם כקלע וגם כמוסר.

לכן הפתרון צריך להיות משחק בלי הכדור. יש עוד דרכים להשפיע בהתקפה מעבר לאיום מרחוק כשהכדור לא אצלך ביד. הקבוצות שהגיעו לגמרים האזוריים השנה היו קבוצות שהאמינו בחיתוכים לסל, כשמיאמי, הלייקרס והנאגטס היו 3 מ-4 הראשונות בשיעור ה-cuts במשחק (ופניקס במקום השני ניצחה את 8 משחקיה בבועה). מילווקי עשתה את זה בתדירות ממוצעת בהשוואה לליגה ויאניס יכול לעשות את זה יותר: 1.9 פעמים במשחק לפי אתר הליגה.

יש עוד דרכים כמובן: סיום מהלכים בפיק-נ'-רול או אפילו פוסט-אפ, משהו שהוא עושה בהצלחה בעונה הסדירה ונעלם בפלייאוף. כל אלה מתחילים באותה נקודה: הכדור לא בידיים של יאניס בתחילת המהלך. המשחק העומד של הבאקס קורס ברגע שסוגרים להם את הצבע (בדומה למה שהם עושים לכל קבוצות הליגה בהגנה) ולכן הם צריכים לנסות יותר מהלכים שמתחילים אצל בלדסו או מידלטון ונגמרים אצל אנדטקומפו, גם במחיר של פחות ניצחונות בעונה הרגילה. יכול להיות שהפתרון יהיה הגעת פוינט גארד מנוסה כמו כריס פול או אפילו ריקי רוביו, שחקן שמשלים את יאניס יותר טוב מבלדסו.

תוכנית המשחק של מילווקי היא אולי הטובה ביותר בליגה כשהיא עובדת, מה שמתבטא ברקורד מדהים בעונה הסדירה. הבעיה שלהם מתחילה בפלייאוף כשסוגרים לאנדטקומפו את הצבע. אם הם לא ימצאו דרכים לעקוף את זה ב-2020/21, יכול להיות שנראה אותו מתחיל את העונה הבאה בקבוצת התקפה טובה יותר כמו דאלאס או גולדן סטייט – קבוצות שגם הראו משחק התקפי מגוון וחכם יותר וגם יכולות להקיף אותו בקלעים עדיפים. הנקודה הזאת יכולה להיות קריטית לעשור הקרוב של מילווקי.